וַחֲמֵ֨שֶׁת אֲלָפִ֜ים הַנּוֹתָ֣ר בָּרֹ֗חַב עַל־פְּנֵי֙ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף חֹֽל־ה֣וּא לָעִ֔יר לְמוֹשָׁ֖ב וּלְמִגְרָ֑שׁ וְהָיְתָ֥ה הָעִ֖יר בְּתוֹכֹֽה׃

וְחַמְשָׁא אַלְפִין דְאִשְׁתָּאֲרוּ בְּפוּתְיָא עַל אַפֵּי עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין חוֹלָא הוּא לְקַרְתָּא לְמוֹתַב וּלְרֶוַח וִיהֵי כֵיבַשׁ קַרְתָּא בְּגַוֵיהּ:

הנותר ברוחב. כי כל הרצועה בכללה תהיה כ״ה אלף רוחב הוצא מהם י׳ אלפים חלק הכהנים וכנגדן ללוים א״כ נשאר עוד מהרוחב חמשת אלפים:

על פני. ר״ל באורך כ״ה אלף:

חול הוא. אל מול קדושת אחוזת הכהנים והלוים תחשב לחולין:

לעיר למושב. ר״ל הרצועה ההיא תהיה לצורך מושב העיר לשדות ולכרמים לכלכל יושבי העיר:

ולמגרש. סביב העיר תהיה מגרש והוא מקום פנוי מבלי זריעה ונטיעה והוא נוי לעיר:

בתוכו. באמצעות החלק הזה:

על פני. ר״ל באורך:

למושב. מלשון ישיבה:

ולמגרש. יקרא כן לפי שהוא חוץ לעיר וכאלו נגרש מן העיר:

וחמשת אלפים הנותר ברוחב מן הכ"ה אלף יהיה מיוחד לבנות בו בנין עיר ירושלים של לעתיד, ולמגרש לעיר סביב: