וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ֣ ׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹאשְׁךָ֖ וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם׃

חרב חדה. סימן לחרב נבוכדנצר:

וְאַתְּ בַּר אָדָם סַב לָךְ חַרְבָּא חֲרִיפָא מַסְפַּר גַלְבַיָא תִּסַב לָךְ וְתַעְבֵּד עַל רֵישֵׁךְ וְעַל דִקְנָךְ וְתִסֵב לָךְ מוֹזְנָיָן דְמַתְקַל וְתַפְלְגִינוּן:

חרב חדה. וחזר ופירש שתער הגלבים יקח שהיא חריפה מאוד ואותה תעביר על ראשך וכו׳ לגלח שער הראש והזקן:

מאזני משקל. מאזנים העשוי לשקול בהם:

וחלקתם. בהם תחלק את השער לחלקים שווים:

תער. הוא סכין העשוי לגלח בו וכן והעבירו תער (במדבר ה):

הגלבים. הם הספרים ודוגמתו בתרגום ירושלמי כי כל זקן גרועה (ישעיהו ט״ו:ב׳) תרגמו ירושלמי גליבא:

והעברת. מל׳ העברה ועל הגלוח יאמר:

ואתה, עתה צוה לו שיעשה סימן אל מה שיתהוה בעיר בסוף ימי המצור, קח לך חרב חדה, ואת החרב הזה תער הגלבים תקחנה ר"ל שתעשה מן החרב תער, והעברת, השער דבוקים אל הגוף ורמז להעם שדבקם ה' אליו ועתה מעביר אותם מאתו, ושער הראש היו רגילים לגלח והיה נוול אל הנושאם וזה משל אל הרשעים, ושער הזקן היה לכבוד והוא משל אל הצדיקים (כמ"ש ישעיה ז') והנמשל שיספה צדיק עם רשע: