הִנֵּ֥ה הַיּ֖וֹם הִנֵּ֣ה בָאָ֑ה יָֽצְאָה֙ הַצְּפִרָ֔ה צָ֚ץ הַמַּטֶּ֔ה פָּרַ֖ח הַזָּדֽוֹן׃

הָא יוֹם פּוּרְעֲנוּתָא מְטָא הָא אַתְיָא אִתְגְלִיאַת מַלְכוּתָא צְמַח שׁוּלְטָנָא הוֹפַע רַשִׁיעָא:

הנה היום. הנה קרבה היום והנה באה:

יצאה הצפירה. יצאה השחר מיום הרעה:

צץ המטה. המטה ההוכן להכות בהם הוציא ציץ והוא קרוב לעשות פרי ופרי המטה הוא ההכאה בו ועל הכשדים יאמר וכן נאמר באשור ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳):

פרח הזדון. נ״נ איש זדון כבר פרח ומהר יעשה פרי הזדון והוא הכליון והאבדון:

צץ. מל׳ ציץ והוא גלוי הפרח כמו ויצץ ציץ (במדבר יז):

הנה היום, עתה מצייר היום בעצמו, כבר בא היום שהוא אחר עלות השחר, וכבר יצאה הצפירה שהוא עמוד השחר יצא והתרחק כי כבר הוא באמצע היום, צץ המטה תמורת עמוד השחר צץ המטה המכה, שהוא חיל כשדים, ובכ"ז פרח הזדון גם הזדון פורח ואינם שבים בתשובה: