הֶחָמָ֥ס ׀ קָ֖ם לְמַטֵּה־רֶ֑שַׁע לֹא־מֵהֶ֞ם וְלֹ֧א מֵהֲמוֹנָ֛ם וְלֹ֥א מֶהֱמֵהֶ֖ם וְלֹא־נֹ֥הַּ בָּהֶֽם׃

חֲטוֹפִין קָמוּ לְמִסְעַר רַשִׁיעִין לָא מִנְהוֹן וְלָא מְאִתְרְגוּשְׁתְּהוֹן וְלָא מִבְּנֵיהוֹן וְלָא מִבְּנֵי בְּנֵיהוֹן:

החמס. נ״נ איש חמס קם להיות מטה המכה ברשע באכזריות רב:

לא מהם. ר״ל אין הכליון בא מנצחון הכשדים ולא מהמון עם הרב אשר עמהם ולא מהמיית׳ בקול שאון המבהיל ומפחיד כי לא בכח זרועם עשו מה שעשו כ״א יד ה׳ עשתה כל זאת:

ולא נה בהם. ר״ל אין ראוי שיהיה הנהי והיללה בעבורם כי לא עשו ברוע בחירתם ובעוצם ידם:

מהמונם. המון עם רב:

מהמהם. הוא מל׳ הומיה:

נה. מל׳ נהי ויללה וכן וינהו וכו׳ אחרי ה׳ (ש״א וז):

החמס עצמו קם להיות למטה רשע שעון החמס שעשו הוא עומד ליסרם ולענשם, עד שלא ישאר שארית לא מהם ולא מהמונם ובכ"ז ולא נוה בהם אין בהם איש ינהה לבבו לשוב בתשובה: