בָּ֤א הָעֵת֙ הִגִּ֣יעַ הַיּ֔וֹם הַקּוֹנֶה֙ אַל־יִשְׂמָ֔ח וְהַמֹּכֵ֖ר אַל־יִתְאַבָּ֑ל כִּ֥י חָר֖וֹן אֶל־כׇּל־הֲמוֹנָֽהּ׃

מְטָא עִדָן תּוּשְׁלְמַת חוֹבִין קָרִיב יוֹם פּוּרְעֲנוּת חֶטְאִין זָבְנָא לָא יֶחֱדֵי וּמְזוֹבְנָא לָא יִדְוֵי אֲרֵי רְגַז מִן קֳדָמַי עַל כָּל אִתְרְגוּשַׁתְהוֹן:

בא העת. ר״ל הנה באה בגמול כי נתמלאה הסאה ובא העת אשר הקונה לא ישמח בקניית השדה וכדרך הקונה כי יגלה ממנה ולא תשאר בידו והמוכר לא יתאבל על מה שמכר שדהו כי אף בזולת המכירה לא תשאר בידו:

כי חרון. כי חרון אף ה׳ יהיה על כל המון העם ולא ישאר מי בארצו:

בא העת אשר הקונה אל ישמח בעבור שהתעשר, והמוכר אין צריך להתאבל כמו שיבאר בפסוק שאח"ז מפני שילכו כולם בגולה ומדוע בא העת הזאת? משיב כי חרון על כל המונה מפני עונותיהם: