כַּסְפֵּהוֹן בְּשׁוּקִין יִרְמוֹן וּדְהַבְהוֹן לְבוּסְרָן יְהֵי כַּסְפֵּיהוֹן וּדְהַבְהוֹן לָא יִכּוּל לְשֵׁיזָבוּתְהוֹן בְּיוֹם רוּגְזָא דַייָ נַפְשֵׁיהוֹן לָא יִסְבְּעוּן וּמֵעֵיהוֹן לָא יִמְלוּן אֲרֵי לְתַקְלַת חוֹבִין יְהֵי:
לנדה. לרחוק ולתעוב:
כספם וגו׳. ר״ל למה ישליכו כספם ויתעבו זהבם לפי שלא יוכלו להציל את נפשם ביום בוא עברת ה׳ כי האויב לא יקח כסף וזהב לפדיון נפש:
נפשם לא ישבעו. רצה לומר לא ימצאו לחם לקנות בהם להשביע הנפש ולמלאות המעים:
כי מכשול. כי המכשול הרע הזה היה בעוונם ולא על חנם:
לנדה. לרחוק ולתעוב כנדה והוא מל׳ נדידה והרחקה:
עברת. מל׳ עברה וזעם:
כספם בחוצות ישליכו כי לא יוכלו לשאתו בגולה, וגם זהבם שלא ישליכו אותו לנדה יהיה שמי שימצא אצלו זהב יהרג, ומבאר כי כספם וזהבם לא יוכל להצילם מן האויב, וגם לא יסיר מהם הרעב כי נפשם לא ישבעו על ידו, ואף מעיהם לא ימלאו שהוא פחות מן השביעה, ומבאר הטעם כי מכשול עונם היה שע"י רוב הזהב והכסף נכשלו בעונות כמ"ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל: