הֹוָ֤ה עַל־הֹוָה֙ תָּב֔וֹא וּשְׁמֻעָ֥ה אֶל־שְׁמוּעָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה וּבִקְשׁ֤וּ חָזוֹן֙ מִנָּבִ֔יא וְתוֹרָה֙ תֹּאבַ֣ד מִכֹּהֵ֔ן וְעֵצָ֖ה מִזְּקֵנִֽים׃

תְּבַר עַל תְּבַר יֵיתִי וּכְסוֹרְתָּא עַל בְּסוֹרְתָּא תְּהֵי וְיִבְעוּן אוּלְפַן מִסָפֵר וְאוֹרָאָה תִּפְסוֹק מִכָּהֵן וּמְלַךְ מְחַכִּים:

הוה על הוה תבוא. זה אחר זה וסמוכה לה:

ושמועה. ר״ל שמועה רעה:

ובקשו. כאומר הם יבקשו אבל לא ימצאו:

תאבד. כי מגודל הצרות יסתמו מהם מעיינות החכמה:

מכהן. כי על הכהן להורות וכמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳):

מזקנים. תאבד מזקנים:

הוה. ענין שבר כמו עד יעבור הוות (תהילים נ״ז:ב׳):