יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ בִּגְנוּתוֹ סִפֵּר הַכָּתוּב, שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּון לִדְחוֹת אֶת כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ כְּדֵי לְהַאֲרִיךְ יָמָיו, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל א י): וְאַתָּה תַּנְחִלֶנָּה אוֹתָם, בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא.
יוֹמִין סַגִיאִין עֲבַד יְהוֹשֻׁעַ יַת כָּל מַלְכַיָא הָאִלֵין קְרָבָא:
ימים רבים. באר שמ"ש (פי"ב) ואת כל ערי המלכים וכו' לא היה בפעם א' כמו בחמשה מלכים הקודמים, רק נמשך ימים רבים:
וזכר כי ימים רבים עשה יהושע מלחמה את כל המלכים האלה וזה לאות שכבר נתעצל יהושע בענין זאת המלחמה ובראשונה היה משתדל בזריזות ולזה אמרו רז"ל שכבר עשה זה כדי להאריך חייו כי כבר ייעדו השם כי הוא ינחיל לישראל את הארץ, וזכר שלא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון שהשלימו עמהם בערמה כמו שזכר וזה מורה כי אפילו שבעה עממים אם השלימו עם ישראל היה מחייב להם שלא יהרגום אבל יקבלו על עצמם להיות להם למס ועבדום ולזה הוא מבואר כי מ"ש בפרשת שופטים כי תקרב אל עיר להלח' עליה לתפשה הוא כלל לכל עיר היה או שתהיה משבעה עממין או מזולתם ואולם ההבדל בזה בין שבעה עממין ובין זולתם הוא שאם לא ישלימו והיו משבע עממין יחוייב להם שלא יחיו כל נשמה ואם יהיו מזולתם יחיו להם הנשים והטף: