עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹא׃

עַד כְּעַן אֲנָא יוֹמָא דֵין תַּקִיף כִּדְבְּיוֹמָא דִשְׁלַח יָתִי מֹשֶׁה כְּחֵילִי כִּבְכֵן וְכֵן חֵילִי דִכְעָן לְאַגָחָא קְרָבָא וּלְמִפַּק וּלְמֵיעָל:

עודני היום חזק. לפי שבא לשאול את חברון, חשש פן ישיב יהושע לאמר הלא זקנת ותש כחך, ואיך תכבוש את חברון, לזה אמר עודני חזק כמאז:

ככחי אז. כמו הכח שהיה בי אז, כזה הכח בי היום, הן להלחם בעצמי, הן לצאת ולבוא לפני העם להורותם תכסיסי המלחמה:

ש עודני היום חזק. בלב אביר לא יחת מפני כל, וגם בכח הגוף ככחי אז וככחי עתה. ומ"ש ככחי אז ככחי עתה כמו כמוך כפרעה (בראשית מד, יח). אבל כפי משפט הלשון היה ראוי להיות בהיפך ככחי עתה ככחי אז, כי תמיד ידמה הראשון אל השני, רק ר"ל אז לא נודע כחו עד עתה שלחם בצבא ונודע גבורתו ואמר שהוא משער שכן היה כחו אז לא פחות ולא יותר, ולכן: