וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַ֩עְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְהֹוָ֤ה אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃

וּכְעַן הַב לִי יַת טוּרָא הָדֵין דְמַלֵיל יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא אֲרֵי אַתְּ שְׁמַעְתָּא בְּיוֹמָא הַהוּא אֲרֵי גִבָּרִין תַמָן וְקִרְוִין רַבְרְבָן כְּרִיכָן מָאִים יְהֵא מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדִי וְאֵירְתִינוּן כְּמָא דִי מַלֵיל יְיָ:

ההר הזה. זה חברון:

ביום ההוא. אשר הלכנו לתור את הארץ:

כי ענקים שם. ומי יעצר כח להלחם בם:

אולי ה׳ אותי. אולי יהיה ה׳ עמי, לכבשם ולגרשם, כאשר דבר לתת לי:

בצורות. חזקות, והוא מלשון צור:

אותי. עמי, אף כי הוא בחול״ם, וכן (יחזקאל ב א) ואדבר אותך:

והורשתים. וגרשתים:

ועתה תנה לי את ההר. כי לכן החיה אותי וחזק כחי כדי שאנכי אורישם, כאשר דבר ה' וזרעו יורישנה:

אולי ה' אותי. היו ראוי אתי, ויל"פ כמו וה' אותי כגבור עריץ (ירמיה כ, יא), שפרשתי ה' אות שלי, או מענין איתן וחוזק:

על כן היתה. ר"ל שלא הגיע כ"כ בחלקו לפי חלק הגלגולת, רק היה לו בשכר: