וַיְהִ֤י גְבוּל־מְנַשֶּׁה֙ מֵאָשֵׁ֔ר הַֽמִּכְמְתָ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י שְׁכֶ֑ם וְהָלַ֤ךְ הַגְּבוּל֙ אֶל־הַיָּמִ֔ין אֶל־יֹשְׁבֵ֖י עֵ֥ין תַּפּֽוּחַ׃

וַהֲוָה תְּחוּם מְנַשֶׁה מֵאָשֵׁר לְמִכְמְתָת דִי עַל אַפֵּי שְׁכֶם וַאֲזַל תְּחוּמָא לִימִינָא לְיַתְבֵי עֵין תַּפּוּחַ:

ויהי גבול מנשה. הרוחב מצפון כלפי הדרום היה מגבול בני אשר, אשר נחלו מצפון מנשה עד מכמתת, שעמדה מול מקצוע דרומית מערבית של נחלת אפרים, לפני שכם שהיתה משל אפרים אשר עמדה במקצוע דרומית מערבית:

והלך הגבול. מן המערב כלפי המזרח, בצד הצפון:

אל הימין. פונה היה באלכסון אל הדרום, ובא אל יושבי עין תפוח:

מאשר. כי אשר היה בצפונו של מנשה. והנה גבול אפרים שהקו הרוחב המגביל בינו לבין מנשה היה מעטרות אדר עד בית חורון, לבד אצל בית חורון יצא עוד רצועה למערב עד מכמתת והיתה לאפרים (כנ"ל טז, ה - ו). הנה ממכמתת בצפון הלך הקו מצפון לדרום עד עין תפוח, וכל הארץ ההיא שהיא מן עטרות אדר עד תפוח בדרום והנלכד בתוך שטח הקו שהלך ממכמתת לתפוח כולו היה של מנשה ובזה נפסק גבול אפרים מן הערים המבדלות: