יְהוֹשֻׁעַ י״ח · י״ד

וְתָאַ֣ר הַגְּבוּל֩ וְנָסַ֨ב לִפְאַת־יָ֜ם נֶ֗גְבָּה מִן־הָהָר֙ אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֮ נֶ֒גְבָּה֒ (והיה) [וְהָי֣וּ] תֹצְאֹתָ֗יו אֶל־קִרְיַת־בַּ֙עַל֙ הִ֚יא קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים עִ֖יר בְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה זֹ֖את פְּאַת־יָֽם׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וְתָאַר הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה בְּעַטְרוֹת אַדָּר כָּלָה אוֹרֶךְ הַצְּפוֹנִי מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, וּמִשָּׁם נָסַב הַחוּט לִגְבוּל הַמַּעֲרָב שֶׁל בִּנְיָמִין לֵילֵךְ נֶגְבָּה מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם, חוּט הַמַּעֲרָבִית מִן הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵּית חוֹרוֹן נֶגְבָּה מִן הָהָר אֲשֶׁר בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל בֵּית חוֹרוֹן, מִשָּׁם הָיָה מַתְחִיל מִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית צְפוֹנִית שֶׁל בִּנְיָמִין וּבָא לוֹ הַחוּט מִצָּפוֹן לְדָרוֹם.

וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו מִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית שֶׁלּוֹ אֶל קִרְיַת יְעָרִים שֶׁל יְהוּדָה, נִמְצָא רוֹחַב גְּבוּל בִּנְיָמִין נוֹטֵל כָּל רוֹחַב הָאָרֶץ שֶׁבֵּין יְהוּדָה לְאֶפְרַיִם, גְּבוּל דְּרוֹמִי שֶׁלּוֹ עִם גְּבוּל צְפוֹנִי שֶׁל יְהוּדָה, וְשָׁם הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַטָּה בָּעִנְיָן, לְפִיכָךְ הָיָה לִשְׁנֵי הַשְּׁבָטִים חֵלֶק בָּהּ, וּגְבוּל צְפוֹנִי שֶׁל בִּנְיָמִין וּדְרוֹמִי שֶׁל אֶפְרַיִם נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה, וְשָׁם הָיְתָה שִׁילֹה בְּחֵלֶק אֶפְרַיִם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח ס סז): וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁילֹה וְגוֹמֵר וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר, וְאַף לְבִנְיָמִין הָיָה בּוֹ חֵלֶק, וְכֵן שָׁנִינוּ בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים כד ב): בְּג' מְקוֹמוֹת שָׁרְתָה לָהֶם שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בְּשִׁילֹה וְנוֹב וּבֵית הָעוֹלָמִים, וּבְכֻלָּן לֹא שָׁרְתָה אֶלָּא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין.

זֹאת פְּאַת יָם רוּחַ מַעֲרָבִי מֵעַטְרוֹת אַדָּר עַד קִרְיַת יְעָרִים.

מקור: ספריא · CC BY

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

וְתָאַר תְּחוּמָא וּמִסְתְּחַר לְרוּחַ מַעַרְבָא לְדָרוֹמָא מִן טוּרָא דִי עַל אַפֵּי בֵּית חוֹרוֹן דָרוֹמָא וַהֲווֹן מַפְקָנוֹהִי עַל קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים קַרְתָּא דִבְנֵי יְהוּדָה דָא רוּחַ מַעַרְבָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

ותאר הגבול. הגבול סובב בפאת המערבי מן הצפון אל הדרום:

מן ההר. הגבול נמשך מן ההר וכו׳ העומד בצפון והלך כלפי הדרום, וכלה הגבול בקרית בעל היא קרית יערים, שהיא במיצר הצפוני של יהודה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ותאר. וסבב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ותאר הגבול. הגבול הקיף את ההר משלש רוחותיו (שזה גדר ותאר):

ונסב וכו' מן ההר. ובשפולי ההר סבב כמין דל"ת לצד הדרומי והלך הקו מן הצפון לדרום וכלה בקרית בעל שהיה ליהודה, ובזה נסמן גם גבול המערב של בנימין מצפון לדרום, שהיה מהר בית חורון שהיה במקצוע צפונית מערבית אל קרית יערים במקצוע דרומית מערבית:

מקור: ספריא · נחלת הכלל