וּפְאַת נֶגְבָּה מִצַּד דְּרוֹמִי לְבִנְיָמִין וְהוּא צְפוֹנִי שֶׁל יְהוּדָה, וְכָל הַתְּחוּמִין הַמְּנוּיִין כָּאן נִמְנוּ בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל יְהוּדָה, וְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב כָּאן 'וְיָרַד', כָּתוּב בִּיהוּדָה 'וְעָלָה', לְפִי שֶׁכָּאן הוּא מוֹנֶה מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח, וְשָׁם מוֹנֶה מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב.
וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה אֶל יָם אֶחָד וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיזֶה יָם הוּא.
וְרוּחַ דָרוֹמָא מִסְיָפֵי קִרְיַת יְעָרִים וְנָפַק תְּחוּמָא לְיַמָא וְנָפֵיק לְמַבּוּעֵי מֵי נֶפְתּוֹחַ:
ופאת נגבה. גבול הדרומי מן המערב כלפי המזרח היה מתחיל מקצה קרית יערים:
ימה. אל הים, ולא זהו ים הגדול העומד במערב, והים הזה היה מצפון יהודה ועם כי לא הוזכר למעלה, וכמו כן ימצא בהרבה מקומות שבאחד יזכיר ולא בשני, עם שהיה גבולם זה אצל זה:
ופאת נגבה. חשיב צד הדרומי מן המערב למזרח:
מקצה הדרומי של קרית יערים (כנ"ל טו, ט), כמו שבארתי (למעלה שם י):
ויצא אל מעין. נמשך לצד דרום ונתרחב שם החוט, כי במצר יהודה אמר ויצא (ממעין מי נפתוח) אל ערי עפרון ושם יצא לצפון: