וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר ׀ כֵּ֗ן בָּ֤אוּ אֵלַי֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מֵאַ֥יִן הֵֽמָּה׃

וַתִּצְפְּנוֹ יֵשׁ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים עַל הָרַבִּים כְּיָחִיד, לְפִי שֶׁמִּיהֲרָה בְּהַטְמָנָתָם וּבְמָקוֹם צַר, כְּאִילּוּ הָיָה יְחִידִי, וּמִדְרַשׁ אַגָּדַת תַּנְחוּמָא יֵשׁ (שלח א): פִּנְחָס וְכָלֵב הָיוּ, וּפִנְחָס עָמַד לִפְנֵיהֶם וְלֹא רָאוּהוּ לְפִי שֶׁהָיָה כְּמַלְאָךְ. דָּבָר אַחֵר: וַתִּצְפְּנוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְדוּגְמָתוֹ מָצִינוּ (משלי כז ט): שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וְלֹא אָמַר יְשַׂמְּחוּ לֵב.

וּדְבִירַת אִתְּתָא יַת תְּרֵין גֻבְרַיָא וְאַטְמַרַתְנוּן וַאֲמָרַת בְּקוּשְׁטָא אֲתוֹ לְוָתִי גֻבְרַיָא וְלָא יִדְעֵית אֵי מִנָן אִינוּן:

ותצפנו. כל אחד במקום מיוחד, כי יותר נוח להטמין אחד אחד:

האנשים. אשר תשאלו עליהם:

ולא ידעתי. בעת בואם:

ותצפנו. הסתירה אותו, כמו (משלי ב ז) יצפן לישרים:

כן. ענינו אמת, כמו (שמות י כט) כן דברת:

מאין. מאוזה מקום:

השאלות(ד - ו) למה ספר הכתוב הטמנתם ב"פ? ותחלה אמר ותצפנו בלשון יחיד ואח"כ ותטמנם בלשון רבים?:

ותקח ותצפנו. יש הבדל בין צפן ובין טמן, הצפון הוא העומד במקום שאין העין רואהו (והוא ההיפוך מפעל צפה, כדרך השרשים המשמשים דבר והפוכו) הגם שאינו מכוסה באיזה מכסה או בעפר רק שעומד מן הצד, והטמון הוא המכוסה מלמעלה בכסוי או בעפר. והנה בבוא שלוחי המלך פתאום לא היה לה פנאי להטמינם ולכסותם בפשתי העץ, רק להצפינם, ר"ל להעמידם בקרן זוית מן הצד לבל יראום תיכף, וגם לא יכלה להעמיד שניהם במקום אחד שאם יראום שמה יכירו כי הם השנים מרגלים, לכן העמידה כ"א בקרן זוית לבדו שגם אם יראו את האחד לא יחשבו כי הוא הוא, באשר ידעו שהיו המרגלים שנים, וגם שאז עכ"פ ימלט השני. ובאשר יראה שבאם יחפשו הלא ימצאו אותם, לכן הערימה גם היא ותספוק כפיה לאמר כי באמת היו בזה מרגלים וכי זה רגע יצאו וברחו, למען ימהרו לצאת מביתה ולרדוף אחריהם, וז"ש כן באו אלי האנשים, ר"ל כדבריכם כן הוא וכן באופן זה שאמרתם באו האנשים, כי תיכף בבואם חקרו ודרשו כדרך המרגלים. (ראיה ב') ולא ידעתי מאין המה, כי אם לפעמים יבואו אנשים נודעים ויחקרו על עניני הארץ יש לתלות שהיה זה אצלם במקרה, לא כן אנשים נכרים שלא נודעו מאין המה ומה להם לדרוש עניני הארץ הזאת, וגם ממה שהעלימו שם מקומם ולא הגידו מאין המה מבואר כי מרגלים הם:

ותצפנו. ר"ל שצפנה כל א' מהם במקום מיוחד שאם ימצא האחד ינצל הב' והיה לה התנצלות בזה לפי שכבר זכרה שהיה חשך בעת שיצאו ולזה אפשר שיצא הא' ונשאר השני והיא לא ידעה: