וּכְב֞וֹא נֹשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹשְׂאֵ֣י הָאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כׇּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר׃

גְּדוֹתָיו לְשׁוֹן שָׂפָה גְּבֹהָה.

כָּל יְמֵי קָצִיר שֶׁיְּמֵי נִיסָן יְמֵי קָצִיר הֵם.

וּכְמִמְטֵי נַטְלֵי אֲרוֹנָא עַד יַרְדְנָא וְרַגְלֵי כַהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹנָא טְבִילָא בִּקְצַת מַיָא וְיַרְדְנָא מְלִי עַל כָּל כַּפּוֹהִי כֹּל יוֹמֵי חֲצָדָא:

בקצה המים. בעבר המזרחי:

והירדן מלא. בא להגדיל הנס ולומר אף שמי הירדן מרובים הם, שאפילו בכל ימי קציר שדרך מי הנהרות להתמעט היה הוא מלא על כל שפתיו:

גדותיו. הם שפתי הנהר סביב המים, כמו (ישעיהו ח ז) והלך על כל גדותיו:

וכבא נשאי הארון וכו' נטבלו בקצה מים. (הגם שדרך הירדן שהוא מלא על כל גדותיו כל ימי קציר, בכל זאת:

והנה ספר שכן היה הענין ר"ל שבבוא נושאי הארון עד הירדן ורגלי הכהנים נטבלו בקצה המים תכף עמדו המים היורדים מלמעלה כמו נד אחד הרחק מאד מן העיר ששמה אדם אשר מצד צרתן והיורדים על ים הערבה תמו נכרתו בהפסק ירידת המים מלמעלה והעם עמדו נגד יריחו: