עַד תֹּם כָּל־הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (לד א): עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן, אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: דְּעוּ לָמָּה אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, עַל מְנָת שֶׁתּוֹרִישׁוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְכוּ'.
וְכַהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹנָא קַיְמִין בְּגוֹ יַרְדְנָא עַד דִשְׁלִים כָּל פִּתְגָמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת יְהוֹשֻׁעַ לְמַלָלָא עִם עַמָא כְּכֹל דְפַקֵיד מֹשֶׁה יַת יְהוֹשֻׁעַ וְאוֹחִיאוּ עַמָא וַעֲבָרוּ:
לדבר אל העם. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה לד א) שהשם צוה לו לדבר אל העם לאמר, דעו שאתם עוברים את הירדן בחרבה על מנת לגרש כל יושבי הארץ, והדבר ההוא בעצמו צוה לו משה:
וימהרו. בעבור כבוד הארון, שעמד עד עברם:
והכהנים עומדים. ר"ל שנשארו עומדים בשפת הירדן המזרחי עד תום כל הדבר, נראה שהוא מה שנ' (דברים לא, יד ולהלן) קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד וכו' ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וכל הפרשה, וצוה ה' אל יהושע לדבר זאת אל העם: