וּשְׁתֵּ֧ים עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֗ים הֵקִ֣ים יְהוֹשֻׁ֘עַ֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ תַּ֗חַת מַצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים אֲחֵרוֹת הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן.

וְתַרְתָּא עַשְׂרֵי אַבְנַיָא אֲקֵים יְהוֹשֻׁעַ בְּגוֹ יַרְדְנָא בַּאֲתַר מֵיקַם רִגְלֵי כַהֲנַיָא נַטְלֵי אֲרוֹנָא דִקְיָמָא וַהֲווֹ תַּמָן עַד יוֹמָא הָדֵין:

ושתים וכו׳. אלו היו אחרים (סוטה לה ב) עד היום הזה רצה לומר, עד עולם, כי כל קורא הפסוק הזה בזמנו, אומר עד היום הזה, והוא כלל גדול בדברי הנביאים:

תחת. במקום:

ושתים עשרה אבנים. אחר ששמטו האבנים מתחת רגלי הכהנים הקים אחרים תחתם וגם הם נשארו לזכרון במקום שהיה בו הנס:

וזכר עוד ששתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים ויתפרסם להם שאצל מקומם יעמדו מי הירדן נד אחד: