חָטָא֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וְגַם֙ עָבְר֣וּ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אוֹתָ֑ם וְגַ֤ם לָֽקְחוּ֙ מִן־הַחֵ֔רֶם וְגַ֤ם גָּֽנְבוּ֙ וְגַ֣ם כִּֽחֲשׁ֔וּ וְגַ֖ם שָׂ֥מוּ בִכְלֵיהֶֽם׃

חֲטָא יִשְׂרָאֵל וְאַף עֲבָרוּ עַל קְיָמִי דְפַקְדֵית יַתְהוֹן וְאַף נְסִיבוּ מִן חֶרְמָא וְאַף גְנָבוּ וְאַף כַּדִיבוּ וְאַף שַׁוִיאוּ בְּמָנֵיהוֹן:

חטא ישראל. אף שאיש אחד חטא, מכל מקום, על שלא שמרו זה את זה, מעלה עליהם הכתוב כאלו כולם חטאו:

וגם עברו את בריתי. בא להגדיל מעשה הנבלה ההיא, לומר: הלא אף אם יחטא איש לאיש לא ינקה, והמה אף כי לא חששו ועברו בריתי שעברו על החרם שהיא כשבועה:

וגם לקחו. רצה לומר, אף העובר אחת משאר מצות ה׳ ענש יענש, והמה גם לקחו מחרמי גבוה, חלק ה׳:

וגם גנבו. אלו לקחו לעין כל, היו על כל פנים משוים כבוד המקום לכבוד בשר ודם, אבל המה גנבו להשמר מבני אדם, ומה׳ לא יראו:

וגם כחשו. הן לא יבוזו לגנב אם ישוב וניחם ומודה בה ומחזירה, אבל המה גם כחשו:

וגם שמו בכליהם. רצה לומר, (משלי ו ל) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל המה גם שמו בכליהם להיות שמור לאוצר, לא להוציא לשבור רעבון נפש, ואם כן מעשה הנבלה ההיא כפולה ומוכפלת:

בריתי. ענינו בכל מקום דבר המתקיים, וגם שבועה היא דבר המתקיים, וחרם כשבועה:

שמו. נתנו:

חטא ישראל. פי' שהיה החטא כפול, א] מהות החטא, כי גם עברו את בריתי, שהוא חילול שבת, כי הוציאו והביאו מר"ה לרה"י, ויום כבוש יריחו היה בשבת, ועל השבת נכרת ברית כמ"ש (שמות לא, טז) לעשות את השבת לדורותם ברית עולם:

וגם לקחו מן החרם. עברו על שבת ועל חרמי שמים. ב] ענין החטא, וגם גנבו, שלא לקחו בפרהסיא רק בגניבה והסתר, ובזה וגם כחשו, מכחישים בהשגחה ועשו עין שלמעלה כאילו אינה רואה. ג] בתכלית החטא, כי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל הוא לא נצרך לגניבה, כי גם שמו בכליהם, שהטמינו בארץ, כי אין לו צורך בה: