קֻ֚ם קַדֵּ֣שׁ אֶת־הָעָ֔ם וְאָמַרְתָּ֖ הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָ֑ר כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל חֵ֤רֶם בְּקִרְבְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֣א תוּכַ֗ל לָקוּם֙ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶ֔יךָ עַד־הֲסִֽירְכֶ֥ם הַחֵ֖רֶם מִֽקִּרְבְּכֶֽם׃

קוּם זַמֵן יַת עַמָא וְתֵימַר אִזְדַמְנוּ לִמְחַר אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל חֶרְמָא בֵינָךְ יִשְׂרָאֵל לָא תִכּוּל לְמֵיקַם קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבָךְ עַד דְתַעֲדוּן חֶרְמָא מִבֵּינֵיכוֹן:

התקדשו. לחלוף לפני הארון, לדעת בשלמי הרעה הזאת:

קדש. הזמן, כמו (יואל ד ט) קדשו מלחמה:

לא תוכל לקום, עד הסירכם החרם. לא הזכיר להם התנאי השני שלא יהיה ה' בקרבם עד שישמידו החרם, שהוא להשמיד המועל בחרם כנ"ל פסוק הקודם, כי לא (רצו) [רצה] שידעו שיתחייב העובר מיתה, כי אז לא ירצה החוטא להודות, לכן הודיע (לכם) [להם] רק תנאי הא' הנ"ל: