וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אׇמְנָ֗ה אָֽנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי׃

וַיַּעַן עָכָן רָאָה בְּנֵי יְהוּדָה נֶאֱסָפִים לְמִלְחָמָה, אָמַר: מוּטָב שֶׁאָמוּת אֲנִי לְבַדִּי וְאַל יֵהָרְגוּ כַּמָּה אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל.

וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי גַּם בַּחֲרָמִים אֲחֵרִים בִּימֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא ב): וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם.

וַאֲתֵיב עָכָן יַת יְהוֹשֻׁעַ וַאֲמַר בְּקוּשְׁטָא אֲנָא חָבִית קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וּכְדֵין וּכְדֵין עֲבָדִית:

וכזאת עשיתי. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מב ב): שאמר עשיתי עוד, וכדומה לזה במלחמת הכנעני ובמלחמת מדין, כי גם במלחמת הכנעני נאמר (במדבר כא ב) והחרמתי את עריהם, ובמדין גם כן נתנו הזהב קדש לה׳:

אמנה. באמת:

אמנה אנכי חטאתי. בחרם זה:

וכזאת וכזאת עשיתי. בחרמות אחרים בימי משה. והנה בא להצדיק א"ע מכמה טעמים, א] שכבר היה רגיל בעבירה זו ונעשה לו כהיתר, ועז"א וכזאת וכזאת עשיתי: