וַיַּצִּקֻם (תַּרְגּוּם:) וְאַתִּיכוּנוּן, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין מד א): בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ רוּבָּן שֶׁל סַנְהֶדְרִין.
וּנְסִיבוּנוּן מִגוֹ מַשְׁכְּנָא וְאַיְתִיאוּנוּן לְוַת יְהוֹשֻׁעַ וּלְוַת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאַתִּיכוּנוּן קֳדָם יְיָ:
ויצקם. רצה לומר, פזרם לפני הארון למען יראו הכל שאמת הדבר:
ויציקם. מלשון יציקה ושפיכה:
ויצקום לפני ה'. פירשו בו ויעמידום מענין מצוקי ארץ ואפשר עוד שיהיה מענין יציקה והרצון בזה שלשון הזהב היה טמון תוך האדרת והכסף היה תחתיה והיו בו מאתים שקלי' וכשהביאו זה אל יהושע וישראל הנה פשט אותם שם כדי שיראה לעין שהיו שם אלה הדברי' שהודה עכן: