וַיִּקַּ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ אֶת־עָכָ֣ן בֶּן־זֶ֡רַח וְאֶת־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת־הָאַדֶּ֣רֶת וְֽאֶת־לְשׁ֣וֹן הַזָּהָ֡ב וְֽאֶת־בָּנָ֡יו וְֽאֶת־בְּנֹתָ֡יו וְאֶת־שׁוֹרוֹ֩ וְאֶת־חֲמֹר֨וֹ וְאֶת־צֹאנ֤וֹ וְאֶֽת־אׇהֳלוֹ֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ וַיַּעֲל֥וּ אֹתָ֖ם עֵ֥מֶק עָכֽוֹר׃

וְאֶת בָּנָיו וְגוֹ' וְכָל יִשְׂרָאֵל לִרְאוֹת בְּרִדּוּיוֹ וְיִוַּסְּרוּ מִלַּעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ.

וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ לְאַבְּדָם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל פסוק טו): וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ.

וּדְבַר יְהוֹשֻׁעַ יַת עָכָן בַּר זֶרַח וְיַת כַּסְפָּא וְיַת אִצְטְלָא וְיַת לִישָׁנָא דְדַהֲבָא וּדְבַר יַת בְּנוֹהִי וְיַת בְּנָתֵיהּ וְיַת תּוֹרֵיהּ וְיַת חֲמָרֵיהּ וְיַת עָנֵיהּ וְיַת מַשְׁכְּנֵיהּ וְיַת כָּל דִילֵיהּ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ וְאַסִיקוּ יַתְהוֹן לְמֵישַׁר עָכוֹר:

עמו. הלכו עם יהושע:

ויעלו. עם כי הלכו לעמק, אמר ׳ויעלו׳, כי טרם בואם להעמק, עלו דרך הר אל העמק הנקרא ׳עמק עכור׳ על שם המאורע:

ויקח את עכן. הנה יספק מספק למה נענשו בניו ובנותיו והם לא חטאו בזה וידמה אם בשנאמר שכבר היו קטנים והיו בזה במכסת קנינו שצוה השם שיאבדו או שנאמר שלא הובאו שם בניו ובנותיו להמיתם אבל לראות המשפט כדי שיוסרו שכמו זה הפועל המגונה לא יעשו וממה שיורה על זה שכבר אמר אחר זה: