אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃

אֵיכְדֵין תָּבוּ עוֹבְדָהָא לְמֶהֱוֵי כְטָעִיתָא קַרְתָּא מְהֵימַנְתָּא דַהֲוַת מַלְיָא עָבְדֵי דִינָא קוּשְׁטָא הֲוָה מִתְעֲבֵיד בָּהּ וּכְעַן אִינוּן קְטוֹלֵי נַפְשָׁן:

איכה. [וגו'] הנה הוכיחם הנביא ולא שמעו:

לזונה. תחת אישה אחר היותה כאשה נאמנה:

יו"ד מלאתי משפט נוסף כיו"ד גנובתי יום (בראשית ל"א ל"ט):

צדק ילין בה ועתה מרצחים. הטעם על זמן עומד כי אין לו סימן בלשון הקודש:

מרצחים. פועל יוצא לשני פעולים, והטעם על הדיינים:

איכה. מתאונן לומר איך ירושלים עיר אמונה נהפכה להיות משקרת בה׳ כזונה המשקרת בבעלה:

מלאתי. מעולם היתה מלאה משפט והצדק התמיד בה ועתה נהפכו אנשים להיות מרצחים:

קריה. עיר:

מלאתי. היו״ד נוספת ובעבור תוספות היו״ד נהפכה הה״א לתי״ו להסמיכה אל היו״ד:

ילין. ענין התמדה וכן ולנה בתוך ביתו (זכריה ה׳:ד׳):