וְנוֹתְרָ֥ה בַת־צִיּ֖וֹן כְּסֻכָּ֣ה בְכָ֑רֶם כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה׃

וְאִשְׁתְּאַרַת כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן כְּמִטַלַלְתָּא בְּכַרְמָא בָּתַר דְקַטְפוּהִי כְּעַרְסַל מַבְּתּוּתָא בְּמִקְשַׁיָא בָּתַר דִאַבְעָיוּהִי כְּקַרְתָּא דְצָיְרִין עֲלָהּ:

ונותרה. הטעם שערי יהודה הבצורות תהיינה נתפשות ולא תותר רק ציון:

כסוכה בכרם. מקום השומר והטעם על השכינה:

כמלונה. מקום ללון השומר בשדה קישואים:

כעיר נצורה. חרבה כמו ובנצורים ילינו (ישעיהו ס"ה ד'):

ונותרה. תשאר רקנית מיושביה כמו סוכת הכרם מה שהשומר יושב בה כי בעת יבצר כרמו מניח סוכתו ריקן והולך לו:

כמלונה במקשה. כמו המלונה העשויה בשדה קשואין כי משתלקט מניחה ריקן והולך לו (זה שבכרם קרוי סוכה כי השומר יושב בה ביום ומשמרה מפני העופות ובלילה מפני הגנבים אבל הקשואים קשים הם למאכל העופו׳ ואינו שומרם אלא מפני הגנבים ובלילה ולכן נקראת מלונה עשויה ללינה):

כעיר נצורה. כמו העיר אשר האויבים צרים עליה העושים הסוכות לעצמם להסתתר בהם וכשמסתלקין מעליה נשארים הסוכות ריקן:

בת ציון. עיר ציון:

כמלונה. מל׳ מלון:

במקשה. מל׳ קשואין והוא שם פרי:

נצורה. מל׳ מצור: