וְהָיָ֤ה אֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֙ לְאֵ֔שׁ וּקְדוֹשׁ֖וֹ לְלֶהָבָ֑ה וּבָעֲרָ֗ה וְאָכְלָ֛ה שִׁית֥וֹ וּשְׁמִיר֖וֹ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃

וִיהֵי מָרֵי נְהוֹרֵיהּ דְיִשְׂרָאֵל וְקַדִישֵׁיהּ מֵימְרֵיהּ תַּקִיף כְּאֶשְׁתָּא וּפִתְגָמוֹהִי כְשַׁלְהוֹבִיתָא וְיִקְטוֹל וִישֵׁיצֵי שִׁלְטוֹנוֹהִי וְטוּרְנוֹהִי בְּיוֹמָא חָד:

והיה אור ישראל. הוא השם, והטעם על המלאך שהמכחיד [צ"ל שהכחיד או המכחיד] המחנה:

שיתו ושמירו. הרשעים:

והיה אור ישראל. האל המאיר לישראל:

וקדושו. הוא האל קדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש:

שיתו ושמירו. וקראם כן לפי שבהם היה מכאיב העמים כבקוץ מכאיב:

שיתו ושמירו. מיני קוצים: