וּכְב֤וֹד יַעְרוֹ֙ וְכַרְמִלּ֔וֹ מִנֶּ֥פֶשׁ וְעַד־בָּשָׂ֖ר יְכַלֶּ֑ה וְהָיָ֖ה כִּמְסֹ֥ס נֹסֵֽס׃

וִיקַר סַגִי מַשִׁרְיָתֵיהּ נַפְשֵׁיהוֹן עִם פִּגְרֵיהוֹן יִשֵׁיצֵי וִיהֵי תְּבִיר וַעֲרִיק:

וכבוד יערו וכרמלו. משל שהיו רבים כאילני היער והכרמל:

מנפש ועד בשר יכלה. שהכחידם כדמות שרפה:

כמסוס. שם כמו יקוד ואיננו סמוך:

וטעם נוסס. שיהיה זה הדבר נראה כנס:

וכבוד יערו. מרבית אנשיו כעצי היער אשר היה מתכבד בהם:

וכרמלו. ר״ל בעלי העושר ככרמל הזה שהוא מלא ברכת ה׳ שדות וכרמים:

מנפש וכו׳. כי ישרוף גופן ונפשם:

והיה. העם ההוא יהיה כהנטחן מן התולעת אשר יטחן בפיו את העצים דק דק ולפי שהמשילם לעצי היער אמר לשון הנופל בהשחתת העצים:

וכרמלו. שם כרמל הונח למקום שדות וכרמים וכמ״ש והיה מדבר לכרמל (לקמן לב):

כמסוס נוסס. שם התולעת האוכל וטוחן את העץ נקרא נוסס ודומה לו וכצמר יאכל סס (לקמן נא) והנטחן עצמה נקרא מסוס: