לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ {ס}

לָא יִבְאֲשׁוּן וְלָא יְחַבְּלוּן בְּכָל טוּרָא דְקוּדְשִׁי אֲרֵי תִתְמְלֵי אַרְעָא לְמִידַע יַת דְחַלְתָּא דַייָ כְּמַיָא דִלְיַמָא חָפָן:

לא ירעו. על הפתן ועל הצפעוני, כאילו כל ארץ ישראל מלאה דעת יי, כי ידוע הוא כי יודע השם לא ישחית לעולם רק יבנה ויתקן:

כמים. תחסר מלת אשר, וכן הוא, כי הדעות תרבינה כמו אשר יכסו המים [צ"ל המים אשר יכסו] על ים, שלא יפסיקו רק תוספנה:

לא ירעו. הנחשים הרעים לא ירעו עוד ולא ישחיתו את מי:

כי מלאה וכו׳. ובעבור זה יהיה הטובה הזאת:

כמים לים מכסים. מקום המים קרוי ים והמים ממלאים אותו המקום עד שלא יראה הקרקע ואמר כמו שכל הים מכוסה במים כן יהיו כולם מכוסים וממולאים בדעה: