יְשַׁעְיָהוּ י״ג · כ׳

לֹא־תֵשֵׁ֣ב לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכֹּ֖ן עַד־דּ֣וֹר וָד֑וֹר וְלֹא־יַהֵ֥ל שָׁם֙ עֲרָבִ֔י וְרֹעִ֖ים לֹא־יַרְבִּ֥צוּ שָֽׁם׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

לָא תִתַּב לַעֲלַם וְלָא תִשְׁרֵי עַד דָר וְדָר לָא יִפְרוֹס תַּמָן עֲרָבִי מַשְׁכְּנֵיהּ וְרַעֲיָן לָא יִשְׁרוּן תַּמָן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לא תשב. והטעם לא תהיה נושבת:

יהל. חסר אל"ף כמו שקר מזין (משלי י"ז ד'):

ערבי. הם בני קדר, וכן מלכי הערב (ירמיה כ"ה כ"ד) משא בערב (ישעיהו כ"א ג'), והטעם כי אפילו ערבי שמנהגם להתנודד ממקום לא יתקעו בה אהליהם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

לא תשב. לא תהיה מיושבת עד עולם ולא תשכון לא תהיה שכונה מבני אדם עד סוף ימי הדורות וכפל הדבר במ״ש:

ולא יהל. אף הערבי השוכן באהלים על פני השדה לא יטה שם אהלו לגודל השממון:

לא ירביצו שם. את מקניהם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

יהל. כמו יאהל ונפלה האל״ף וכן ולעמשא תמרו (ש״ב יט) ומשפטו תאמרו:

ירבצו. ענין השכיבה לנוח:

מקור: ספריא · נחלת הכלל