ק֥וֹל הָמ֛וֹן בֶּהָרִ֖ים דְּמ֣וּת עַם־רָ֑ב ק֠וֹל שְׁא֞וֹן מַמְלְכ֤וֹת גּוֹיִם֙ נֶאֱסָפִ֔ים יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְפַקֵּ֖ד צְבָ֥א מִלְחָמָֽה׃

קַל הֲמוֹן בְּטוּרַיָא דְמוּת עַם סַגִי קַל אִתְרְגוּשַׁת מַלְכְּוָן עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין יְיָ צְבָאוֹת מְמַנֵי מַשִׁרְיָן בִּקְרָבָא:

קול. מנהג תולדת ההר כאשר ידבר איש להשיב הקול, וזה הוא טעם קול המון, מגזרת הומה (מלכים א' א' מ"א) והנה פירש למה זה הקול שאון [צ"ל קול השאון] בממלכות גוים, כי מלך פרס שהוא כורש ומלך מדי שהוא דריוש, שניהם התחברו על בבל וזה מפורש בספר דניאל (דניאל ה' כ"ח):

מפקד. ישים פקידים או מפקדים והוא פועל יוצא לשנים פעולים:

קול המון. קול הומיה נשמע בהרים דמות קול עם רב והוא קול שאון ממלכות פרס ומדי הנאספים יחד:

מפקד. המקום יצוה לספור אנשי צבא המלחמה כדרך שעושה אוסר המלחמה ר״ל יצליחו במלחמה כאלו המקום יהיה אוסר המלחמה:

דמות. מלשון דמיון:

שאון. המייה:

מפקד. ענין מספר ומנין כמו ויפקדם בטלאים (ש״א יג):