שְׁא֗וֹל מִתַּ֛חַת רָגְזָ֥ה לְךָ֖ לִקְרַ֣את בּוֹאֶ֑ךָ עוֹרֵ֨ר לְךָ֤ רְפָאִים֙ כׇּל־עַתּ֣וּדֵי אָ֔רֶץ הֵקִים֙ מִכִּסְאוֹתָ֔ם כֹּ֖ל מַלְכֵ֥י גוֹיִֽם׃

שְׁאוֹל מִלְרַע זָעַת לָךְ לִקֳדָמוּת מֵיתָךְ אֲעִירַת לָךְ גִבָּרִין כָּל עַתִּירֵי נִכְסַיָא אָקִימוּ מִכּוּרְסְוַתְהוֹן כָּל מַלְכֵי עַמְמַיָא:

שאול. לשון זכר ונקבה והנה רגזה גם עורר:

רפאים. הם המתים ויתכן היות האל"ף תחת ה"א רפה:

עתודי ארץ. הם המלכים כטעם או תיש (משלי ל' ל"א):

הקים מכסאותם. היו קמים כאילו היו חיים ויתכן היות מנהג הבבליים לשום כסאות בקברי המלכים:

שאול מתחת. בני שאול אשר מתחת לארץ חרדו לקראת בואך שמה והוא ענין מליצה והפלגה כאלו יפחדו ממנו גם שמה:

עורר לך. השאול הקיץ בעבורך את המתים מן העתודים הם השרים המנהיגים את העם כעתודים ההולכים בראש העדר:

הקים. השאול הקים כל המלכים מכסאותם לצאת לקראתך וענין מליצה הוא:

שאול. גיהנם:

רגזה. ענין תנועת החרדה:

עורר. מלשון התעוררות והיקיצה רפאים. כן נקראים המתים כי נרפו ונחלשו על ידי המיתה: