מַשָּׂ֖א מוֹאָ֑ב כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד עָ֤ר מוֹאָב֙ נִדְמָ֔ה כִּ֗י בְּלֵ֛יל שֻׁדַּ֥ד קִיר־מוֹאָ֖ב נִדְמָֽה׃

משא מואב. נתנבא ישעיה שיבוא סנחרב על מואב ויגלם כמו שנאמר (לקמן טז) בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב:

מַטַל כָּס דִלְוָט לְאַשְׁקָאָה יַת מוֹאָב אֲרֵי בְּלֵילְיָא אִתְבְּזִיזַת לְחַיַת מוֹאָב וְאִינוּן דְמִיכִין וּבְלֵילְיָא אִתְכְּבֵישׁ כְּרַכָּא דְמוֹאָב וְאִינוּן רְדִימִין:

משא. בליל, סמוך והטעם בליל כך מהשבוע:

שודד ער מואב. והנה הוא חסר בי"ת במואב:

נדמה. נכרת כמו ודמיתי אמך (הושע ד' ה'):

קיר מואב. מדינה כמו וארם מקיר (עמוס ט' ז'):

משא מואב. נבואה זו על מואב אשר בליל בעת השינה בא השודד ושדד את העיר ער העומדת במואב ונכרת עמה:

קיר מואב. העיר קיר העומדת במואב גם היא נשדדה בליל ונכרת עמה:

שדד. ענין עושק ואבדון:

נדמה. ענין שתיקה כמו וידם אהרן (ויקרא י׳:ד׳) ויאמר כן על האבדון והכריתה על כי הוא מושתק מעתה ולא נשמע קולו וכן אוי לי כי נדמתי (לעיל ו):