עָלָ֨ה הַבַּ֧יִת וְדִיבֹ֛ן הַבָּמ֖וֹת לְבֶ֑כִי עַל־נְב֞וֹ וְעַ֤ל מֵֽידְבָא֙ מוֹאָ֣ב יְיֵלִ֔יל בְּכׇל־רֹאשָׁ֣יו קׇרְחָ֔ה כׇּל־זָקָ֖ן גְּרוּעָֽה׃

כי בליל שדד ער מואב נדמה. נדמה מואב כאילו ישן דומה ואין יכול להלחם ובליל אחר אשר שודד בו קיר מואב נדמה ת"י ואינון רדימין ער וקיר שתי מדינות מואב הם:

סְלִיקוּ לְבָתַּיָא דְדִיבוֹן לְבָמָתָא לְמִבְכֵּי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאֲבָאֵי מְיַלְלִין בְּכָל רֵישֵׁיהוֹן מְרָטָה וּבְכָל דְקַן גִלוּחַ:

עלה. הטעם עלה יושב [הבית]:

הבית. שם מדינה:

הבמות. לע"ז:

בכל ראשיו. של מואב:

כל זקן גדועה. שם כמו וחבולתו חוב (יחזקאל י"ח ז'):

ובי"ת בראשיו ימשך אחר עמו כמ"ם מאל אביך (בראשית מ"ט כ"ה):

עלה הבית. מואב עלה לבית העבודת כוכבים ואנשי דיבון עלו על הבמות לבכות שמה בחושבם שהעבודת כוכבים תרחם עליהם ותצילם:

על נבו. על חורבן נבו ומידבא ייליל מואב:

קרחה. כי ימרטו שערות ראשם וישאר קרח:

גרועה. תלש השערות ונחסר מהם:

קרחה. ענין מריטת השער:

גרועה. מלשון גרעון וחסרון: