לְאֻמִּ֗ים כִּשְׁא֞וֹן מַ֤יִם רַבִּים֙ יִשָּׁא֔וּן וְגָ֥עַר בּ֖וֹ וְנָ֣ס מִמֶּרְחָ֑ק וְרֻדַּ֗ף כְּמֹ֤ץ הָרִים֙ לִפְנֵי־ר֔וּחַ וּכְגַלְגַּ֖ל לִפְנֵ֥י סוּפָֽה׃

מַלְכְּוָן דִכְאִתְרְגוּשַׁת מַיִין סַגִיאִין מִתְרַגְשִׁין וִיזוּף בֵּיהּ וְיֶעְרוּק מֵרָחִיק וִיתְרַדֵף כְּמוֹץ טוּרַיָא קֳדָם רוּחָא וּכְגַלְגְלָא קֳדָם עַלְעוּלָא:

לאמים. וגער בו, השם במלך אשור:

ממרחק. כנגד ארצו:

ורודף. הנשאר מהמונו:

לאומים וכו׳. כפל עוד לחזוק הענין:

וגער בו. אבל סוף הדבר אשר המקום יגער בו וינוס מפני הקול הבא ממרחק מן השמים ר״ל הנשארים ינוסו מפני הכאת המלאך שהכה במחנה:

ורדף. יהיה נרדף כמוץ אשר בהרים הנרדף מפני רוח כי לפי שהמוץ הוא דבר קל והרוח שולט הרבה בהרים נרדף הוא ביותר:

וכגלגל וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

כמוץ. הוא פסולת התבואה כמו כמוץ אשר תדפנו רוח (תהלים א):

וכגלגל. הוא פרח הקוצים העשוי כגלגל:

סופה. רוח סערה: