כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתׇם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑הֿ וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז׃

אֲרֵי עַד לָא יִמְטֵי זְמַן חַצְדָא אִלָנָא לְאַפְרָחָא וּבִסְרָא מִנֵהּ סְמָדָר וְיִקְטוֹל שִׁלְטוֹנֵי עַמְמַיָא בְּחַרְבָּא וְיַת תַּקִיפֵיהוֹן יַעְדֵי וְיֶעְבַּר:

כי לפני קציר. כמו תשלח קציריה, והטעם היות קציר:

כתם פרח ובוסר גומל. כמו ויגמל שקדים (במדבר י"ז כ"ג) עודנו יהיה בנצתו:

וכרת. השם:

הזלזלים. הם דבקים עם השרש, ואין למלה הזאת אחות:

ואת הנטישות. אותם הבדים הגדולים שנטשו:

התז. כמו כרת ובלשון קדמונינו ז"ל ימצא, ובא פועל עבר אחרי עבר בלא וי"ו דבק כמו חמק עבר (שיר השירים ה' ו'), וטעם הפסוק קודם שימלא פרי מחשבותם יכחדו:

כי לפני קציר. לפני בוא עת הקציר:

כתם פרח. כשיתם הפרח ויהיה קרוב להתבשל:

ובוסר גומל יהיה נצה. ר״ל כשיהיה הנץ בוסר הנגמל מעט מעט עד שיתבשלו הענבים מכל וכל:

וכרת. אז יכרות הכורת את יונקות הגפנים הרכים במזמרות ואת הענפים הגדולים יסיר בהכרתה וזה משל על גוג ומגוג לומר כשיהיו קרובים לגמר הצלחתם עד שיכבשו ירושלים ויצא חצי העיר בגולה אז יצא ה׳ ונלחם בגוים ההם ויאבדם בשצף קצף:

כתם. ענין השלמה:

ובוסר. כן נקרא הפרי שלא נגמר בשולו כמו אבות אכלו בוסר (ירמיהו ל״א:כ״ט):

גומל. ר״ל תגדל מעט מעט והושאל מלשון הילד הנגמל משדי אמו שמרגילין אותו לאכול מעט מעט:

נצה. הוא כענין פרח וגדול ממני וכן נאמר והיא כפורחת עלתה נצה (בראשית מ׳:י׳):

הזלזלים. הם יונקות הגפנים הרכים:

במזמרות. שם הכלי שכורתים בו הומורות וכן ומזמרותיכם לרמחים (יואל ד׳):

הנטישות. כן יקראו הענפים הגדולים המתפשטים אנה ואנה והוא מל׳ וינטשו בלחי (שופטים ט״ז) וכן הסירו נטישותיה (ירמיה ה):

הסיר. מלשון הסרה:

התז. ענין כריתה וחתוך ובדרז״ל התיז את הראש (חולין ל):