יֵעָזְב֤וּ יַחְדָּו֙ לְעֵ֣יט הָרִ֔ים וּֽלְבֶהֱמַ֖ת הָאָ֑רֶץ וְקָ֤ץ עָלָיו֙ הָעַ֔יִט וְכׇל־בֶּהֱמַ֥ת הָאָ֖רֶץ עָלָ֥יו תֶּחֱרָֽף׃ {ס}

יִשְׁתַּבְּקוּן כַּחֲדָא לְעוֹפָא דְטוּרַיָא וְלִבְעִירָא דְאַרְעָא בְּקַיְטָא יְהֵי שָׁרֵי עֲלוֹהִי כָּל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְכָל בְּעִירָא דְאַרְעָא עֲלוֹהִי יַעַבְּרוּן סִתְוָא:

יעזבו. זה מחנה אשור הנכחד ביד המלאך:

לעיט. כמו וירד העיט (בראשית ט"ו י"א), על משקל שש (אסתר א' ו') גם שיש (דברי הימים כ"ט ב'):

וקץ. מגזרת קיץ (בראשית ח' כ"ב):

תחרף. מגזרת חורף [שם], לאכול נבלות המתים:

יעזבו יחדו. כולם יחדיו יהיו נעזבים לעופות המצוים בהרים וכו׳:

וקץ. העופות ישכנו עליהם בימי הקיץ והבהמות בימי החורף ויאכלו מבשרם וישתו מדמם:

לעיט. שם עוף דורס וכן וירד העיט (בראשית ט״ו):

וקץ. מלשון קיץ:

תחרף. מלשון חורף: