בְּעִדָנָא הַהִיא יַיְתִינֵיהּ בְּתוּקְרַבְתָּא לִקֳדָם יְיָ צְבָאוֹת לְעַמָא אֲנֵיסָא וּבְזִיזָאוּ לְוַת עַמָא דְיִתְקֵף מִבְּכֵן וּלְהַלָא עַמָא אֲנִיסָא וּבָזִיזָא דְבַזוּ עַמְמַיָא אַרְעֵהּ לְאַתְרָא דְאִתְקְרֵי שְׁמָא דַייָ צְבָאוֹת דִשְׁכִנְתֵּהּ בְּטוּרָא דְצִיוֹן:
בעת. שי, דורון הטעם יובילו שי (תהלים ע"ו י"ב):
עם ממושך ומורט. הם ישראל הגולים, והנה יובאו לכבוד השם אל מקומו שהוא בהר ציון, ולפי דעת רבי משה זה פי' יוסיף יי שנית ידו (ישעיהו י"א י"א):
יובל שי. יובא דורון את עם ישראל שהיה עם ממשך ומורט ומעם נורא יובא דורון מהעם אשר נראה בהם מעשים נוראים מן היום אשר היה לעם והלאה וכפל הדבר במ״ש:
גוי קו קו. אשר בכל ימי גלותם היה מקוה לה׳ וחוזר ומקוה ועם כי בזזו את ארצו ורמסוהו ברגליהם:
אל מקום. ההבאה תהיה אל המקום אשר נקרא שמה שם ה׳ צבאות והוא הר ציון וכן נאמר והביאו וכו׳ מנחה לה׳ וכו׳ על הר קדשי (לקמן סו):
יובל. יובא:
שי. מנחה ודורון כמו יובילו שי למורא (תהילים ע״ו:י״ב):