כֵּ֣ן יִנְהַ֣ג מֶֽלֶךְ־אַ֠שּׁ֠וּר אֶת־שְׁבִ֨י מִצְרַ֜יִם וְאֶת־גָּל֥וּת כּ֛וּשׁ נְעָרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף וַחֲשׂוּפַ֥י שֵׁ֖ת עֶרְוַ֥ת מִצְרָֽיִם׃

כֵּן יְדַבֵּר מַלְכָּא דְאַתּוּר יַת שְׁבִי מִצְרַיִם וְיַת גָלוּת כּוּשׁ עוּלֵימִין וְסָבִין פְּחִיחִין וִיחֵיפִין וּגְסָן עֶרְיָה קְלָן מִצְרָיִם:

כן. גלות כוש, שבאו לעזרם:

וחשופי. בעבור שהנביא הלך ערום או שהשם חשפם:

שת. הוא האחור הגזרת עד שתותיהם (שמואל ב' י' ד'):

ערות מצרים. זאת ערות מצרים, או מלת וחשופי שת מושכת עצמה ואחרת עמה:

כן ינהג. כמו שהלך ישעיה כן ינהג וכו׳:

וחשופי שת. מגולה עגבות ערות מצרים וכן כוש כי כבר זכר שניהם ואמר מצרים לרוב גנותן שנאמר בהם גודלי בשר (יחזקאל טז):

וחשופי. ענינו מגולה כמו מחשוף הלבן (בראשית ל):

שת. ענין יסוד כמו שתותיה מדוכאים (לעיל יט) והוא שבאדם כמו היסוד בבנין וכן עד שתותיהם (ש״ב י):