חָז֥וּת קָשָׁ֖ה הֻגַּד־לִ֑י הַבּוֹגֵ֤ד ׀ בּוֹגֵד֙ וְהַשּׁוֹדֵ֣ד ׀ שׁוֹדֵ֔ד עֲלִ֤י עֵילָם֙ צוּרִ֣י מָדַ֔י כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ הִשְׁבַּֽתִּי׃

משא מדבר ים. ת"י מטל משרין דאתיין ממדברא כמי ימא:

אֲמַר נְבִיָא נְבוּאָה קָשְׁיָא אִתְחַוָאָה לִי אֲנִיסַיָא מִתְאַנְסִין וּבָזְזַיָא מִתְבַּזְזִין סַקוּ עֵילָמָאֵי תְקִיפוּ מְדָאֵי כָּל דַהֲווֹ מִתְאַנְחִין מִן קֳדָם מַלְכָּא דְבָבֶל אַנְחֵית לְהוֹן:

חזות. נבואה:

קשה. על בבל:

הוגד לי. דברי הנביא:

[הבוגד וגו']. מי שירצה למרוד ולבגוד יוכל והרוצה להיות שודד יוכל לשוד:

עלי עילם. היא מדינת פרס:

צורי. כמו וצרת עליה (דברים כ' י"ב), ובאה המלה מלרע כמו שובי נפשי (תהלים קט"ז ז'):

כל אנחתה השבתי. יש אומר אנחת ישראל ויש אומרים אין מי שיאנח על בבל, ויש אומרים נשבתה כל אנחתה שעשתה, ולפי דעתי כי מתחלת כל אנחתה עד סוף הפרשה הם דברי הנביא על לשון בלשצר המלך, כי הכל יודע שהנביא ישמח במפלת בבל, ואיך יאמר על כן מלאו [פסוק ג'], והנה ככה ידבק הטעם, אמר המלך כאשר שמעתי קול עלי עילם כמנהג אנשי המלחמה להזכיר שם ארצם, אנחתה של בבל השבתיה במיני השיר, שהובאו כלי בית יי ושתה בהם, ובבל במצור ובמצוק:

חזות. נבואה קשה נאמר לי על בבל:

הבוגד בוגד. כל הרוצה לבגוד בוגד בו וכל הרוצה לשדד משדד אותו:

עלי עילם. את עילם עלי למלחמה ואת מדי שימי עליה מצור:

כל אנחתה. כל האנחות שהיתה בבל מאנחת את העכו״ם במה שהטילה עליהם עול כבד הנה עתה בבוא מפלתה בטלתי כל האנחות:

חזות. מראה נבואה:

הבוגד. ענין מרד:

והשודד. ענין עושק:

עילם. הוא ממדינת מדי:

צורי. מלשון מצור והוא הקיף גייסות סביב העיר לכבשה: