עַל־כֵּ֗ן מָלְא֤וּ מׇתְנַי֙ חַלְחָלָ֔ה צִירִ֣ים אֲחָז֔וּנִי כְּצִירֵ֖י יוֹלֵדָ֑ה נַעֲוֵ֣יתִי מִשְּׁמֹ֔עַ נִבְהַ֖לְתִּי מֵרְאֽוֹת׃

כסופות בנגב לחלוף. כרוח סופה המתהפך בארץ יבשה שהיא מעלה אבק רב:

עַל כֵּן אִתְמְלִיאוּ חַרְצֵיהוֹן זִיעַיָא דַחֲלָא אֲחַדְתִּינוּן הָא כְּחֶבְלִין לְיָלֵידְתָּא אִטַפָּשׁוּ מִלְמִשְׁמַע טָעוּ מִלְמֶחֱזֵי:

על וגו'. שב על עלי עילם, כאשר שמעתי כן לא אשמע ולא אראה מרוב הפחד:

על כן. בעבור גודל הצרה:

מלאו מתני חלחלה. הנביא אמר בלשון בבל:

צירים אחזוני. כאבים אחזו אותי כמו כאבי יולדת:

נעויתי משמוע. נתעקם גופי מקול השמועה ונבהלתי מראיית פלאי האבדון:

חלחלה. ענין רעדה ורתת:

צירים. ענין כאב כמו צירים וחבלים יאחזון (לעיל יג):

נעויתי. מלשון עוות ועקום: