הֲזֹ֥את לָכֶ֖ם עַלִּיזָ֑ה מִֽימֵי־קֶ֤דֶם קַדְמָתָהּ֙ יֹבִל֣וּהָ רַגְלֶ֔יהָ מֵרָח֖וֹק לָגֽוּר׃

הֲהָדָא לְכוֹן תַּקִיפְתָּא צוֹר מִיוֹמֵי קֶדֶם מִלְקָדְמִין הֲווֹ מַיְתָן לָהּ תַּקְרוּבְתָּא מֵאֲרַע רְחִיקָא כְדוֹ לְאִתּוֹתָבָא הָא גַלְיָא:

הזאת. היא צור שהיתה עליזה לכם כטעם משוש לכל הארץ (תהלים מ"ח ג'), והנה היא קדומה, ואיך עתה הלכה בשביה לרחוק:

הזאת לכם. אמר כנגד אנשי צור וכי זאת חשבתם שתהיה לכם צור שהיתה קריה עליזה מרוב העושר והכבוד מימי קדם קדמתה קדמת העיר וראשית בנינה היא מימי קדם ר״ל משנים מרובות:

יובילוה. חוזר לתחילת המקרא לומר וכי חשבתם שאנשי עיר כזאת יוליך אותם רגליהם לארץ מרחק לגור שמה ר״ל לברוח מפני האויב וללכת רגלי למרחוק:

הזאת. בה״א התימה:

עליזה. ענין שמחה:

יבולה. ענין הבאה כמו יובל שי (לעיל יח):

מרחוק. כמו למרחוק:

לגור. לדור: