יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת יְעָצָ֑הּ לְחַלֵּל֙ גְּא֣וֹן כׇּל־צְבִ֔י לְהָקֵ֖ל כׇּל־נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ׃

יְיָ צְבָאוֹת מִלְכָהּ לְאַפָסָא יְקָר כָּל חֶדְוָתָא לְאַקָלָא כָּל יַקִירֵי אַרְעָא:

יי. השם שהוא מלך צבאות יעץ זאת:

ה׳ צבאות יעצה. כאלו משיב לעצמו לומר ה׳ יעץ העצה ההיא ולא בא במקרה כי אם בהשגחה צוה להחריבה על מרבית גאותה בעשרה:

לחלל גאון כל צבי. למען השפיל גאון כל ארץ חמדה ולהבזות דעת הנכבדים כי הכל יקחו מהם מוסר ולא יוסיפו להתגאות:

לחלל. מל׳ חלול והשפלה:

גאון. מל׳ גאוה:

צבי. ענין חמדה כמו נחלת צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט):

להקל. מל׳ קלות ובזיון: