אָבְלָ֤ה נָֽבְלָה֙ הָאָ֔רֶץ אֻמְלְלָ֥ה נָבְלָ֖ה תֵּבֵ֑ל אֻמְלָ֖לוּ מְר֥וֹם עַם־הָאָֽרֶץ׃

ועוה פניה. והבהיל חשוביה עוה ל' נעותי משמע (לעיל כא):

אִתְאַבְּדַת חֲרוֹבַת אַרְעָא צְדִיאַת חֲרוֹבַת תֵּבֵל סְפוּ תְקוֹף עַמָא דְאַרְעָא:

אבלה וגו'. הטעם על מלך אשור שהשחית ממלכות רבות:

נבלה. מבנין נפעל כמו ונבקה רוח (ישעיהו י"ט ג') ורחבה ונסבה (יחזקאל מ"א ז'), ויתכן היות נבלה השני כמו נבול תבול (שמות י"ח י"ח), מהבנין הקל:

אומללו. יושבי מרום הארץ:

אבלה נבלה. נשחתה ונכמשה הארץ:

אומללה נבלה. נכרתה ונכמשה ארץ ישראל שהוא העיקר למקומות המיושבות:

אמללו. נכרתו גדולי עם הארץ:

אבלה. ענין השחתה כמו תאבל הארץ (הושע ד):

נבלה. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהילים א׳:ג׳):

אמללה. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (שם צ):

תבל. כן נקראה הארץ המיושבת:

מרום. ענין גבהות וגדלות: