כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ חֹ֚רֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָרִיצִ֖ים יַעֲנֶֽה׃ {פ}

כִּשְׁרָב בְּאַרְעָא צַחְיָא אִתְרְגוּשַׁת תַּקִיפִין תְּמָאֵיךְ בִּטְלַל כֵּיף מַקַר בְּאַרְעָא מְשַׁלְחַיָא כֵן נְיַח רְוָחָא לְצַדִיקַיָא כַּד יִמְאֲכוּן רַשִׁיעַיָא:

כחורב בציון. כמו בארץ ציה (ירמיהו ב' ו'):

שאון זרים תכניע. והנה 'חורב בצל עב' כפול בטעם:

והנה בצל עב. כאשר יסתר העב ואיננו נראה:

והנה זמיר עריצים. כמו שאון זרים מגזרת זמירות (ישעיהו כ"ד ט"ז):

יענה. מגזרת עני, והוא פועל עומד ומגזרת לענות מפני (שמות ו' ג'):

כחורב בציון. כעין החורב והחום אשר היא במקום ציה מבלי מצוא מחסה שהיא מצירה עד מאוד כן מאד תכניע גאון הזרים המשמיעים קול שאון:

חורב בצל עב. כמו החורב תהיה נכנעת ומתקרר בבוא צל העבים כן תכרית תכניע את העריצים:

בציון. מל׳ ציה ושממה:

שאון. ענין המייה:

זרים. נכרים והם האומות בא״י:

עב. ענן:

זמיר. ענין כריתה כמו וכרמך לא תזמור (ויקרא כ״ה:ד׳):

יענה. ענין הכנעה כמו מאנת לענות (שמות י):