בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כׇּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כׇּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ {פ}

יִתְנְשׁוּן מוֹתָא לְעַלְמִין וְיִמְחֵי יְיָ אֱלֹהִים דִמְעָתָא מֵעַל כָּל אַפַּיָא וַחֲסוּדֵי עַמֵיהּ יַעְדֵי מֵעַל כָּל אַרְעָא אֲרֵי בְּמֵימְרָא דַייָ גְזִיר כֵּן:

בלע המות. יבלע אותם:

מעל כל פנים. כי רעות גדולות עשו לכל:

בלע. אז ישחית ויבטל המיתה לעולם:

ומחה וכו׳. ר״ל ישבית דמעת הבכי וחרפת עמו יסיר. לא ימצא עוד מי יחרף את ישראל כי לא יהיו עוד גולים בין העכו״ם:

מעל כל הארץ. כי כולם ישובו איש לא נעדר ולא ימצא גולה מהם בכל הארץ ולא יחרפו למי:

כי ה׳ דבר. ובידו לאמת דברו:

בלע. ענין השחתה:

ומחה. ענין מחיקה וקנוח כמו אכלה ומחתה פיה (משלי ל׳:כ׳):