יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּעָל֥וּנוּ אֲדֹנִ֖ים זוּלָתֶ֑ךָ לְבַד־בְּךָ֖ נַזְכִּ֥יר שְׁמֶֽךָ׃

יְיָ אֱלָהָנָא שַׁלִיטוּ בָנָא עַמְמַיָא לְמֶהֱוֵי עֲלָנָא רִבּוֹנִין בַּר מִנָךְ בְּרַם בְּמֵימְרָךְ אֲנַחְנָא רְחִיצִין בִּשְׁמָךְ אֲנַחְנָא מוֹדָן:

יי וגו'. כי גם אנחנו עבדנוך כאשר בעלונו, היו אדונינו, כמו כסף ישיב לבעליו (שמות כ"א ל"ד), ואעפ"כ היינו מזכירים שמך, וטעם לבד בך כי אתה עזרתנו, כאילו אמר אין עזר כי אם בך, על כן יש לנו להזכירך:

ה׳ אלהינו וכו׳. הוא דרך רצוי לומר ראוים אנו לשלום:

לבד בך. אבל לא שמענו אליהם כי בך לבד נזכיר שמך לומר שאתה לבדך נקרא אלהים ואין מי לשתף עמך:

בעלונו. ענין אדון ומושל כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

זולתך. כמו בלעדיך: