הֲלוֹא֙ אִם־שִׁוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֥יץ קֶ֖צַח וְכַמֹּ֣ן יִזְרֹ֑ק וְשָׂ֨ם חִטָּ֤ה שׂוֹרָה֙ וּשְׂעֹרָ֣ה נִסְמָ֔ן וְכֻסֶּ֖מֶת גְּבֻלָתֽוֹ׃

הֲלָא אִם יְשַׁווּן בֵּית יִשְׂרָאֵל אַפֵיהוֹן לְמֶעְבַּד אוֹרַיְתָא וִיתוּב וְיַכְנֵישׁ יַתְהוֹן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִינוּן מְבַדְרִין בֵּינֵיהוֹן הָא כְקִצְחָא וְכִכְמוֹנָא דְמִזְדְרִיק וְיַקְרֵיב יַתְהוֹן זַרְעֲיָן לְשִׁבְטֵיהוֹן הָא כְּזָרְעֵי חִטִין עַל בַּיִיר וּסְעוֹרִין עַל סוּמָנִין וְכוֹנְתִין עַל תְּחוּמִין:

הלא. שוה. מגזרת שוה, ואשת מדינים נשתוה (משלי כ"ז ט"ו):

קצח. הוא כמין כמון ודק ממנו, והוא שחור:

שורה. יש אומרים הטובה, ויש אומרים במדה, כמו במשורה (ויקרא י"ט ל"ה) והוא הישר:

ושעורה. השעורה ידוע:

נסמן. כמו סימן:

וכסמת גבולתו. מגזרת מגבלות תעשה אותה (שמות כ"ח י"ד):

הלא אם שוה פניה. הלא כאשר משוה פני האדמה מניח עבודתם ועוסק בזריעה:

והפיץ קצח. כשבא לזרוע קצח זורעה בהפצה ואם בא לזרוע כמון זורעה בזריקה כל מין כדרכו:

ושם חטה שורה. החטים משים בשורה ר״ל באמצעית השדה במדה הראוי לו לא יוסיף ולא יגרע:

ושעורה נסמן. השעורה יזרע סביבות החטים כמו המסמן דבר מה:

וכסמת גבולתו. הכוסמין זורע על גבולי השדה ומצריו כל מין במקום הראוי לו והנמשל הוא לומר כמו שאין דרך החורש לחרוש כל היום כי אחר שמשוה פני האדמה יזרע בה כל מין כדרכו ובמקום הראוי כן אין תועלת בתוכחת הנביא לבד כי מהראוי שאחר שישמעו דברי הנביא יתקנו מעשיהם ולשוב בתשובה כפי הראוי לכ״א לפי חטאו אשר יחטא ואשם:

אם. כאשר כמו ואם יהיה היובל (במדבר ל״ו:ד׳):

שוה. ר״ל דומה בכל המקומות שלא יהיה תל מזה וחריץ מזה:

והפיץ. ענין פזור:

קצח וכמון. הם מיני זרעונים:

ושם. מל׳ שימה:

שורה. ענין @ מדה כמו במשקל ובמשורה (ויקרא יט):

נסמן. מל׳ סימן:

וכסמת. מין תבואה: