וְנָתַ֨ן לָכֶ֧ם אֲדֹנָ֛י לֶ֥חֶם צָ֖ר וּמַ֣יִם לָ֑חַץ וְלֹא־יִכָּנֵ֥ף עוֹד֙ מוֹרֶ֔יךָ וְהָי֥וּ עֵינֶ֖יךָ רֹא֥וֹת אֶת־מוֹרֶֽיךָ׃

וִיהַב לְכוֹן יְיָ נִכְסֵי סַנְאָה וּבִזַת מְעִיקָא וְלָא יְסַלֵק עוֹד שְׁכִינְתֵּהּ מִבֵּית מַקְדְשָׁא וְיֶהְוְיָן עֵינָךְ חֶזְיָן יַת שְׁכִנְתִּי בְּבֵית מַקְדְשָׁא:

ונתן. לחם צר ומים לחץ. שהיו ברעב כאשר פירשתי ושב לבנון לכרמל, ומים איננו סמו' וכן הוא ומים מי לחץ, כמו האהלה שרה אמו (בראשית כ"ד ס"ז):

ולא יכנף. ירחק שיהיה בכנף הארץ:

מוריך. בדרך הישרה והם חזקיהו ושריו:

והיו עיניך. כפול בטעם כמשפט:

ונתן וכו׳. רצה לומר המקום יתן בלבבכם להסתפק בלחם צר ומים לחץ כאלו דחוק לכם הלחם והמים ולא תהיו שטופים אחר התענוגים כמו עתה:

ולא יכנף עוד מוריך. הקב״ה המלמדך להועיל לא יסתיר פנים ממך ואחז במשל כאדם המכסה פניו בכנף בגדו שלא יראוהו:

והיו עיניך. כשלא יסתיר פניו אם כן יהיו עיניך רואות אותו ר״ל תוכל לשאול כל צרכיך כי ימלא משאלותיך:

צר. לחץ פתרון אחד להם מענין דחק:

יכנף. מלשון כנף בגד והוא קצות הבגד מוריך. מלמדך וכן יורה דעה (לעיל כח):