עַד־יֵ֨עָרֶ֥ה עָלֵ֛ינוּ ר֖וּחַ מִמָּר֑וֹם וְהָיָ֤ה מִדְבָּר֙ לַכַּרְמֶ֔ל (וכרמל) [וְהַכַּרְמֶ֖ל] לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃

כָּל דְנָא עַד דְיֵיתֵי לָנָא רְוַח מִן קֳדָם דִשְׁכִנְתֵּהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא וִיהֵי מַדְבְּרָא לְכַרְמְלָא וְכַרְמְלָא קִירְוִין סַגִיאִין יְתִיב:

עד יערה. מבנין נפעל, והטעם כי אלינו תביט הרעה, על ביאת מלך אשור אל ארץ יהודה, והטעם גזירה:

והיה. כל מדבר זרוע כמו הכרמל, והכרמל ליער יחשב כחבירו הראשון:

עד יערה. ר״ל כן תהיה חרבה עד אשר ישפוך עלינו ממרום רוח הרצון והרחמים והיה מדבר לכרמל. מקום שממה כמדבר חשוב להיות כרמל והוא מקום שדות וכרמים. והכרמל. מקומות שהם עתה ככרמל תשוב להיות כיער מבלי מצוא שדות וכרמים:

יערה. ענין שפיכה כמו תחת אשר הערה (לקמן נ״ג):

לכרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים: