וּבַל־יֹאמַ֥ר שָׁכֵ֖ן חָלִ֑יתִי הָעָ֛ם הַיֹּשֵׁ֥ב בָּ֖הּ נְשֻׂ֥א עָוֺֽן׃ {ס}

וְלָא יֵימְרוּן מִכְּעַן לְעַמָא דְשָׁרָן סְחוֹר סְחוֹר אֲתִיב לִשְׁכִינְתָּא מִלְוַתְכוֹן אֲתָת עַלָנָא מְחַת מְרַע עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנְשׁוּן וִיתוּבוּן לְאַרְעֲהוֹן שְׁבִיק לְחוֹבֵיהוֹן:

ובל יאמר. עוד השכן בצין חליתי כי העם כולו נשוא עון:

ובל יאמר שכן חליתי. השוכן בירושלים לא יאמר מעתה הן נחליתי מרוב הצרות כי העם היושב בה יהיה נשוא ומכופר עון ולא יבוא עוד צרות ולא יהיו חולים:

חליתי. מלשון חולי: