אָבַ֤ל אֻמְלְלָה֙ אָ֔רֶץ הֶחְפִּ֥יר לְבָנ֖וֹן קָמַ֑ל הָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ כָּֽעֲרָבָ֔ה וְנֹעֵ֥ר בָּשָׁ֖ן וְכַרְמֶֽל׃ {ס}

אִיתְאַבְּלַת חֲרוֹבַת אַרְעָא יָבֵישׁ לִבְנָן נְתַר הֲוָה שָׁרוֹנָא כְּמֵישְׁרָא צְדֵי מַתְנַן וְכַרְמְלָא:

אבל. ימצא ארץ לשון זכר כמו נעתם ארץ (ישעיהו ט' י"ח), והנה זה הפסוק מכחיש דברי רבי משה הכהן שאמר כי תאכלהו אש לא נפח (איוב כ' כ"ו) כן דרך הלשון כל מלה שהיא לזכר ולנקבה לא יתכן לומר לשון נקבה אחרי לשון זכר:

החפיר. לשון מלך אשור, כי הוא פעל יוצא, עד שקמל, שנכרת:

היה השרון. כמו חבצלת השרון (שיר השירים ב' א'):

ונוער. מגזרת ככה יהיה נעור ורק (נחמיה ה' י"ג):

אבל. השחית הארץ ונכרתה:

החפיר. הוביש ומאס את הלבנון וכרת האילנות:

היה השרון. מקום המרעה נעשה שממה כמדבר:

ונוער וכו׳. מקומות השמנים השירו והפילו פירותיהן ר״ל אין מגדל שם פירות:

אבל. ענין השחתה כמו תאבל הארץ (הושע ד):

אמללה. ענין כריתה כמו בשם ה׳ כי אמילם (תהילים קי״ח:י׳):

החפיר. ענין בושה ומיאוס:

לבנון. שם יער בא״י:

קמל. ענין כריתה כמו קנה וסוף קמלו (לעיל יט):

השרון. הוא מקום שמן ודשן וכן חבצלת השרון (ש״ה ב):

כערבה. ענינו כמו מדבר וכן ארץ ציה וערבה (ירמיה לא):

ונוער. ענין הפלה הבאה מתנועה חזקה וכן גם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג):

בשן. הוא מקום מרעה שמן כמ״ש שמעו וגו׳ פרות הבשן (עמוס ד):

וכרמל. הוא מקום שדות וכרמים: